🧙 העלמה החכמה והמלך

היה פעם איש עני, ולו בת אחת. הבת הייתה חכמה כל כך, שלפעמים אמרה משפטים שהפתיעו אפילו את אביה. יום אחד, כשהעוני נעשה קשה מנשוא, הלך האב לארמון לבקש עזרה מהמלך.

המלך התפלא כמה יפה ונבון מדבר האיש, ושאל ממי למד. "מבתי," ענה האב. המלך נתן לו מעט כסף, ונתן לו גם סל ובו שלושים ביצים: "אמור לבתך שתדגור עליהן. אם יבקעו אפרוחים – תקבלו מתנות. ואם לא – יבוא עליה עונש כבד."

הבת בדקה את הביצים וגילתה שהן מבושלות וקשות. "חכה עד מחר, אבא," אמרה, "אמצא עצה." בבוקר בישלה אפונים, ושלחה את אביה לעדור ליד הדרך שבה עובר המלך, ולקרוא בקול: "אפונים מבושלים אני זורע, ומחר יצמח לי יבול!"

המלך הציץ מהמרכבה וצחק: "טיפש! איך יצמח משהו מאפונים מבושלים?" והאב ענה כפי שלימדה אותו בתו: "בדיוק כמו שיבקעו אפרוחים מביצים מבושלות." המלך הבין שהנערה הערימה עליו, וחייך.

למחרת שלח המלך פקעת פשתן קטנה ודרש: "שתכין ממנה מפרשים לכל הספינה שלי עד מחר." הבת שלחה בתגובה גזיר עץ קטן: "אם המלך יכין מהעץ הזה את כל הכלים לטווייה ולאריגה – אכין את המפרשים."

המלך לא ויתר. הוא שלח כוסית קטנה: "שתרוקן את הים לתוך הכוסית, כדי שיהיו לי עוד שדות מרעה." הבת חשבה כל הלילה, ובבוקר שלחה צרור חבלים: "אם המלך יסכור בחבלים האלה את כל הנהרות שבעולם, ארוקן לו את הים."

עכשיו המלך כבר הבין שהנערה חכמה ממנו, וציווה להביא אותה לארמון. "מה נשמע למרחקים הכי גדולים?" שאל. "הרעם – והשקר," ענתה מיד. אחר כך שאל את שריו כמה שווה זקנו, וכל אחד ניסה להחמיא ונקב בסכום גבוה יותר. "ומה את אומרת?" שאל אותה. "זקנו של המלך שווה כמו שלושה גשמי קיץ," ענתה, וכולם השתתקו בפליאה.

"צדקת," אמר המלך, "ואני אשא אותך לאישה עוד היום." וכך נעשתה בת העני למלכה. למחרת ביקשה בקשה אחת: "חתום לי, שאם תגרש אותי מהארמון, אוכל לקחת איתי דבר אחד – מה שאני אוהבת יותר מכול." המלך המאוהב חתם בטבעתו.

עברו שנים טובות, עד שיום אחד רבו, והמלך צעק בכעס: "צאי מהארמון ואל תחזרי!" "אלך," אמרה המלכה בשקט, "רק תן לי לילה אחד להתארגן." בערב הגישה לו את משקה הצמחים שנהג לשתות, והמלך נרדם שינה עמוקה.

המלכה ציוותה לשאת את המלך הישן אל המרכבה, ונסעה איתו לבית אביה. בבוקר התעורר המלך בבית קטן וזר, וצעק: "בגידה! מי הביא אותי לכאן?" "אני," אמרה המלכה במתיקות, והראתה לו את המסמך: "מותר לי לקחת את הדבר שאני אוהבת יותר מכול. ואותך אני אוהבת יותר מכול."

המלך פרץ בצחוק גדול, חיבק אותה, והשניים התפייסו. הם חזרו לארמון, וחיו יחד באושר ובחוכמה עד סוף ימיהם.

מלך נתן לנערה משימות קשות. היא ענתה בחוכמה. המלך התחתן איתה, ובסוף היא לקחה אותו איתה כי אהבה אותו.

יש נערה חכמה ועניה. המלך נותן לה משימות קשות. היא עונה בחוכמה. המלך מתחתן איתה. בסוף היא לוקחת אותו כי היא אוהבת אותו.