🧙 השייח' הפיקח מוציא לאור משפט

באחת מארצות המזרח מלך שולטן טוב לב, שאהב את נתיניו ושפט אותם ברחמים. יום אחד בא אליו הווזיר, השר הגדול, וסיפר לו על תעלומה שאיש אינו מצליח לפתור.

ראש הסוחרים בעיר, אדם עשיר ומכובד, יצא לדרך לשבוע ימים. כשחזר, מצא את הארגז שבו שמרה אשתו את תכשיטיה – ריק. הזהב, הכסף והאבנים היקרות נעלמו. הסוחר פנה לשופט, ביקש מהדרשנים לקרוא לגנב להחזיר את הגזלה, והשר ציווה על מפקד המשטרה לחקור. דבר לא עזר.

השולטן החליט לפנות לשייח' איברהים אבו ראזי, איש פשוט שגר באוהל, אבל היה מפורסם בכל הארץ בחוכמתו ובצדק שבפסקיו. השייח' קיבל את השליח בפנים מאירות והסכים לשבת בדין.

ביום המשפט התמלא האולם: נכבדי העיר, סקרנים ושומרים. השולטן ישב על כיסאו, והשייח' לימינו. הסוחר סיפר את סיפורו, והשייח' שאל: "במי אתה חושד?" הסוחר ענה שיש לו ארבעה שכנים שמקנאים בעושרו, מכניסים עדרים לשדותיו ומציקים למשרתיו.

השוטרים הביאו את ארבעת השכנים, והם רעדו מפחד. השייח' הזהיר אותם שמי שיודה עכשיו – עונשו יוקל. ארבעתם כרעו, הרימו ידיים ונשבעו שהם נקיים.

אז אמר השייח': "באוהל הסמוך עומד סוס בעל כוח מיוחד. כל אחד מכם יחזיק חזק בזנבו. בגנב הסוס יבעט, ובישר לא יפגע." כל הקהל יצא החוצה לראות את הפלא.

אחד אחרי השני תפסו השכנים את זנב הסוס. הסוס לא זז ולא בעט. הקהל התאכזב – האם הפלא לא עבד? אבל השייח' ביקש בשקט: "הראו לי את כפות ידיכם."

הוא הביט בידיים, ניגש לאחד השכנים וביקש שיושיט את ידיו. כשהבין האיש שנתפס, צעק מיד: "רחמים! אני מודה – אני לקחתי את הכסף והתכשיטים!"

כולם השתוממו. השייח' הסביר: "מרחתי את זנב הסוס בשומן מעורב בעפר. מי שהיה נקי מפשע לא פחד, תפס חזק – וידיו התלכלכו. רק הגנב פחד שהסוס יגלה אותו, ולכן רק נגע או לא נגע בכלל. ידיו היו היחידות שנשארו נקיות."

השולטן ציווה לשפוט את הגנב לפי חוקי המדינה, ומינה את השייח' החכם ליועצו הקרוב. ומאז, כשמישהו בעיר רצה לומר שהאמת תמיד יוצאת לאור, היה מספר על הסוס עם הזנב המרוח.

מישהו גנב תכשיטים. שופט חכם אמר: סוס יגלה את הגנב. רק הגנב פחד לגעת בסוס, וכך נתפס.

איש עשיר חזר הביתה. התכשיטים של אשתו נגנבו. המלך ביקש עזרה מאיש חכם. האיש החכם עשה תרגיל עם סוס. כך הוא מצא את הגנב.