לוגו רוית ראש בן ישיספרות ז׳

לורליי

היינריך היינה (1797–1856) · רומנסה · בלדות ורומנסות

היינריך היינה היה משורר גרמני-יהודי, אחד מגדולי השירה הגרמנית. "לורליי" נכתב בהשראת אגדה על סלע גבוה מעל נהר הריין, שספינות רבות נשברו לידו. השיר מפורסם מאוד והולחן כשיר עם. זוהי רומנסה: שיר שמספר סיפור, אבל עיקרו הרגש – עצב, געגוע ויופי מסוכן.

המסלול שלך: · החלפה

🪝 לפני הקריאה

האם יש דברים כל כך יפים שהם מסוכנים? חשבו על רגע שבו משהו משך את תשומת לבכם עד ששכחתם להיזהר.

📖 היצירה

הסיפור בעיבוד שלנו

"אני לא יודע למה אני כל כך עצוב," מתחיל המשורר. "אגדה עתיקה, מימים רחוקים, לא יוצאת לי מהראש."

הערב יורד. האוויר קריר, ונהר הריין זורם בשקט. פסגת ההר מאירה באור האחרון של השמש השוקעת.

ושם, למעלה על הסלע, יושבת נערה יפהפייה. התכשיטים שלה מנצנצים בזהב, והיא מסרקת את שערה הזהוב במסרק של זהב.

תוך כדי הסירוק היא שרה. השיר שלה מוזר ומופלא, ויש לו מנגינה חזקה, שאי אפשר להפסיק לשמוע.

למטה, בסירה קטנה, שט ספן. השיר תופס את לבו בכאב ובגעגוע עזים. הוא לא מביט יותר בסלעים שבמים – רק למעלה, אל הנערה שעל הצוק.

"נדמה לי," מסיים המשורר בשקט, "שבסוף הגלים בלעו גם את הספן וגם את סירתו. וזאת עשתה, בשירתה, לורליי."

איך בנוי השיר? זו רומנסה – קרובה לבלדה, אבל לירית ועדינה יותר. היא נפתחת ונסגרת בקולו של הדובר עצמו, ובאמצע – תמונת האגדה: הנערה, השיר, הספן. אין בה דיאלוג, אבל יש בה עלילה קצרה וסוף טרגי. היא בנויה בבתים קצרים וחרוזים, ונשמעת כמו שיר עם. הפער: אנחנו לא יודעים מי היא לורליי, ואפילו הדובר לא בטוח מה קרה ("נדמה לי").

את הנוסח שבמקראה הכיתתית קוראים בעמ׳ 244.

🎭 דמויות

הדובר: עצוב וחולמני לורליי: יפה ומסתורית הספן: נמשך ונשכח