🧙 שלוש הטבעות

צלאח א-דין היה שולטן אמיץ ומפורסם, אבל המלחמות והמתנות הנדיבות שנתן רוקנו את אוצרו. הוא נזקק לכסף רב, ונזכר ביהודי עשיר מאלכסנדריה ושמו מלכיצדק, שהלווה כסף בריבית.

השולטן לא רצה פשוט לבקש. הוא חשב: "אשאל אותו שאלה שכל תשובה עליה תכשיל אותו, ואז יהיה לי תירוץ לקחת ממנו." הוא הזמין את מלכיצדק לארמון, הושיב אותו בכבוד, ושאל: "אומרים שאתה חכם. אמור לי: מבין שלוש הדתות – היהודית, המוסלמית והנוצרית – איזו היא האמיתית?"

מלכיצדק הבין מיד את המלכודת: אם יבחר בדת אחת, יפגע בשולטן או בעצמו. הוא שתק רגע, ואז אמר: "אדוני, שאלה יפה שאלת. הרשה לי לענות בסיפור."

"היה פעם אדם עשיר, ובאוצרו טבעת נפלאה ויקרה מכל. הוא רצה שהטבעת תישאר במשפחה לעד, ולכן קבע: מי מבניו שיקבל ממנו את הטבעת – הוא יהיה היורש וראש המשפחה, וכולם יכבדו אותו."

"כך עברה הטבעת מאב לבן, דור אחר דור. עד שהגיעה לאב שהיו לו שלושה בנים – טובים, ישרים, וכל אחד מהם אהוב עליו בדיוק כמו האחרים. כל אחד מהם ביקש בסתר שהטבעת תהיה שלו."

"האב לא רצה לבחור ולפגוע באיש. מה עשה? פנה בסתר לאומן מעולה, והזמין שתי טבעות נוספות, דומות כל כך למקורית, שאפילו הוא עצמו לא הבחין ביניהן. לפני מותו נתן לכל בן טבעת, ולכל אחד בנפרד."

"אחרי מות האב, כל אחד מהבנים הוציא את טבעתו ותבע את הירושה ואת הכבוד. הם השוו את הטבעות – והן היו זהות לגמרי. איש לא יכול היה לדעת איזו האמיתית, והשאלה נשארה פתוחה עד היום."

"וכך, אדוני," סיים מלכיצדק, "גם שלוש הדתות שנתן האב לשלושה עמים: כל עם מאמין שהוא קיבל את הירושה האמיתית ומקיים את מצוותיה. איזה מהם צודק? השאלה פתוחה, כמו שאלת הטבעות."

השולטן הבין שמלכיצדק חמק בחוכמה מהרשת שפרש לו. הוא הודה בגלוי שרצה להכשיל אותו, וסיפר לו על מצוקתו. מלכיצדק הלווה לו את כל הסכום מרצונו.

השולטן החזיר את החוב עד הפרוטה האחרונה, הוסיף מתנות גדולות, ומאז שמר על מלכיצדק כחבר קרוב, והחזיק אותו לידו בכבוד רב.

שולטן שאל שאלה קשה. מלכיצדק ענה בסיפור על שלוש טבעות זהות. השולטן אהב את התשובה, והם נעשו חברים.

מלך רוצה כסף. הוא שואל שאלה קשה. איש חכם עונה בסיפור. בסיפור יש שלוש טבעות דומות. המלך אוהב את התשובה. הם נעשים חברים.