🧙 גראם פחות גראם יותר

היה היו שני שכנים: אחד עשיר מאוד ואחד עני מאוד. יום אחד לא נשארה בכיס העני אפילו פרוטה, וילדיו היו רעבים. בלית ברירה הלך אל שכנו העשיר וביקש הלוואה.

העשיר הסכים מיד והלווה לו אלף לירות, אבל הציב תנאי מוזר ומפחיד: "אם תחזיר לי בעוד שנה – יופי. ואם לא – אחתוך מאה גרם מבשרך." העני חשב: שנה זה זמן ארוך, משהו טוב יקרה. והסכים.

השנה עברה מהר. העני עבד וניסה, אבל שוב לא היה לו כסף. ובדיוק כשישב ודאג, נפתחה הדלת והעשיר עמד בפתח: "החזר לי את הכסף."

"אין לי," הודה העני. "אבל בוא לא נעשה דבר לבד. נלך למלך, והוא ישפוט בינינו." העשיר הסכים בשמחה, כי ידע שההסכם כתוב לטובתו.

המלך שמע את שני הצדדים ולא ידע מה לעשות: ההסכם ברור, אבל העונש נורא. הוא דחה את המשפט בשלושים יום, קרא לווזיר ואמר לו: "מצא פתרון בתוך שלושים יום, ואם לא – תשלם על כך בחייך."

הווזיר יצא לשוטט בערים ובכפרים, אולי ימצא חוכמה אצל פשוטי העם. עברו עשרים ותשעה ימים – ושום פתרון. ביום השלושים הגיע לעיירה קטנה ונידחת, עצוב ומיואש.

פתאום שמע קריאה: "שלי-שלך, גרם פחות, גרם יותר!" הוא הסתובב וראה שני ילדים משחקים. אחד אמר: "אתה תהיה העני ואני העשיר." הווזיר עצר והקשיב.

"אני מסכים שתחתוך מבשרי," אמר הילד ה"עני", "אבל בתנאי אחד: אם תחתוך גרם אחד יותר או גרם אחד פחות – העונש יהיה עליך." הילד ה"עשיר" חשב רגע ואמר: "אם כך, אני לא רוצה לא את הכסף ולא את הבשר."

הווזיר רץ לארמון, פרץ פנימה וצעק: "הפתרון בידי!" המלך התחנן לשמוע, אבל הווזיר רצה לשמור את ההפתעה למשפט.

ביום המשפט התאסף המון רב. הווזיר פנה לעשיר: "החלטנו: מותר לך לחתוך מבשר העני. אבל רק מאה גרם בדיוק, כמו שהסכמתם. גרם יותר או גרם פחות – ותיענש בחומרה."

העשיר הבין שאין שום דרך לחתוך בדיוק כזה. "אני מוותר," אמר, ויצא מבית המשפט מושפל וראשו מורכן. והעני חזר הביתה אל ילדיו, שמח וחופשי.

עני לקח כסף מעשיר. העשיר רצה עונש קשה. ילד חכם מצא פתרון, והעני ניצל.

איש עני צריך כסף. איש עשיר נותן לו כסף. אבל יש תנאי קשה. המלך לא יודע מה לעשות. ילד קטן מוצא פתרון חכם.